אודותי

כהורים, לעתים קרובות אתם מוצאים את עצמכם אוחזים בציור שילדכם יצר. אתה מתגאה ביצירה ובילד שלך, בדרך כלל מציג אותה על המקרר לזמן מה כדי שכולם יוכלו להתפעל ממנה. הילד מרגיש גאה וצובר הרבה ביטחון כשהוא רואה את יצירות האמנות שלו מוצגות בצורה בולטת בבית.

 

האם אי פעם תהיתם מה הילד באמת התכוון לתאר בציור שלו?

האם יצירת האמנות התמימה הזו יכולה לחשוף מידע נוסף, פרטים נוספים על מצבו הנפשי והרגשי של הילד?

כשאני יושב כאן וכותב את הבלוג הזה, אני נזכר בציורים שנהגתי לתלות על המקרר בבית. אמי הייתה גאה ביצירות האמנות שלי, וכל מי שביקר בביתנו היה שומע על הילד הנפלא שיוצר אמנות בבית הספר ומביא אותה הביתה. המסורת הזו של אמי התחילה כשהייתי בגן ונמשכה גם כשהייתי בבית הספר. למרות שמספר הרישומים ירד עם הזמן, איכות היצירה ומשמעות הסמלים שבתוכם עלו.

 

היום, אחרי יותר מעשרים שנה של פענוח ציורי ילדים, אני רוצה לשתף אתכם כהורים בסיפור ובחוויה זו. זו חוויה של שינוי קיצוני בחיי, מהפך מוחלט שהוביל אותי למקום בו אני נמצא היום. למקום בו אני מקדיש את חיי ללמד כל הורה וכל איש מקצוע בתחומי החינוך, הרווחה והעבודה הסוציאלית את כל מה שאני יודע על פענוח ציורי ילדים