שילוב גישות חינוך שונות – השלבים החינוכיים בכל גישה , יתרונות של כל גישה: גישת מחקר , המורה כמנחה, הלמידה הניסיונית, הלמידה המונעת כישלון, למידה ממוקדת תלמיד, החינוך המונטסורי, החינוך האנתרופוסופי.
בעולם החינוך יש לא מעט גישות, כל אחת מהגישות מתמקדות במרכז אחר, החומר, התלמיד , המורה, חינוך ביתי, חינוך ממסדי. יש לא מעט חילוקי דעות . כדי לעשות מעט סדר , אני מביא כאן ריכוז של מספר גישות ושיטות חינוך , כל אחד ואחת ימצא את היתרונות עבורו ועבור ילדיו ותלמידיו.
במשך שנים ארוכות פגשתי לא מעט אנשי חינוך, הורים ואנשי מקצוע מטפלים בילדים. כמי שסיוע לילדים במטרה לאתר את המצוקות שלהם , להאיר אותן ובעזרת האור הזה ללמוד את הדרך לפתרון הקושי או לפחות הקלה על הקושי , אני לומד גישות לימודים שונות וכן דרכים שונות ללמידה. המטרה היא ללמוד כיצד אני ממשתלב בהן בעבודתי. כמי שעוסק בשינוי חברתי באומנויות (MA), כמפענח ציורי ילדים וכן כמומחה בתחום ויסות המערכת החושית בגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית (NDFA).
הנה אם כן ,פרוט הגישות השונות, השלבים והיתרונות בכל גישה.
גישת מחקר אקדמית: גישה זו מבוססת על מחקר בתחום החינוך והפסיכולוגיה. היא כוללת ביצוע מחקרים מעמיקים וניתוחים סטטיסטיים כדי להבין את הפערים בין התלמידים, את התהליכים הלומדים, ואת השיטות הטובות ביותר להוביל לרכישת ידע. מפתח גישה זו הוא פרנסיס גלטון.
השלבים המעורבים בגישה זו:
זיהוי הבעיה: השלב הראשון במחקר האקדמי הוא זיהוי הבעיה או השאלה שצריך לענות עליה.
תכנון פתרונות: לאחר שהבעיה מזוהה, השלב הבא הוא לתכנן פתרונות אפשריים או השערות.
איסוף נתונים: החוקרים אז אוספים נתונים כדי לבדוק את ההשערות האלה. זה יכול לכלול מגוון של שיטות, כולל תצפיות, סקרים, ראיונות, וניסויים.
ניתוח נתונים: הנתונים שנאספו אז מנותחים באמצעות שיטות סטטיסטיות כדי להגיע למסקנות.
פרשנות ושיתוף ממצאים: לבסוף, הממצאים מפורשים ומשותפים עם אחרים בתחום. זה יכול להוביל לתובנות חדשות ולמחקר נוסף.
היתרונות של גישה זו :
מבוססת ראיות: גישת המחקר האקדמית מבוססת ראיות, כלומר היא מתבססת על ראיות ממדית ולא על דעות או סיפורים אישיים.
מדויקת: גישה זו מדויקת ומערכתית, מה שמבטיח שהמחקר הוא אמין וחוקי.
הבנה מעמיקה: היא מספקת הבנה מעמיקה של תהליכי הלמידה והגורמים שמשפיעים עליהם.
משפיעה על תהליך ההוראה: התובנות שמתקבלות ממחקר זה יכולות להשפיע על תהליך ההוראה, מה שמוביל לשיטות הוראה יותר יעילות.
גישת המורה כמנחה: גישת המורה כמנחה מבוססת על האמונה ביכולת המורה לשפר את הלמידה והתפתחות התלמידים על ידי הובלתם, הנחייתם והשפעתם. המורה בגישה זו משמש כקרן תומכת ומפנה את התלמידים להגשים את פוטנציאלים האישיים והאקדמיים. במקום להיות רק מקבלי מידע, התלמידים נחשפים לתהליכי חשיבה עצמאיים ולעבודה יצירתית, תוך כדי שהמורה מנחה ומפנה אותם למסלול הלמידה המתאים לכל אחד.
ג'ון דיווי (John Dewey) היה פילוסוף ופדגוג אמריקאי שכתב על נושאי חינוך ותיאוריה חינוכית. דיווי האמין כי התלמיד הוא המרכז של תהליך הלמידה וכי חשיבתו העצמאית והיצירתית של התלמיד היא גורם מרכזי בהצלחת הלמידה.
דוגמאות לשלבים בגישה
הרצאת הקדמה: המורה מציג מבוא ומפרט את המטרות של השיעור או הפעילות, אך מעביר את התפקיד לתלמידים לפעול ולחשוב באופן עצמאי.
תומך ומדריך: המורה תומך ומפנה את התלמידים בתהליכי הלמידה, סייעת להם לפתח יכולות חשיבה והבנה עצמית.
ערכת משימות פתוחה: המורה יוצר מסגרת שבה התלמידים יכולים לבחור בין מספר אפשרויות, לפי תחושתם וענייניהם, לתת משוב ולעבוד באופן עצמאי.
יתרונות של הגישה:
1. עידוד יצירתיות וחשיבה עצמאית: התלמידים מפתחים יכולת לחשוב באופן יצירתי ולפתח את עצמם כאנשים עצמאיים וחושבים.
2. השפעה חיובית על ההתנהגות: תלמידים שמרגישים מקובלים ושפועלים בסביבה נעימה ומעוררת השראה, יהיו מוכנים יותר להשתתף בלמידה ולקחת אחריות על תהליך הלמידה שלהם.
3. שיפור הביצועים: התלמידים עשויים להתפתח וללמוד באופן יעיל יותר כאשר הם מרגישים שהמורה מעריץ את כישוריהם והתרומה שלהם.
גישת הלמידה הניסיונית: גישת הלמידה הניסיונית, הידועה גם כלמידה דרך ניסיון וטעויות, מתבססת על האמונה כי הלמידה העמוקה והאפקטיבית מתרחשת דרך ניסיונות, שגיאות, והתקדמויות בעקבות תהליכי למידה. במקום להעריך טעויות כשגיאה, הן מובנות כחלק מתהליך ההתפתחות וההתקדמות האישית. התלמיד מוזמן לנסות דברים חדשים, להתמודד עם אתגרים, וללמוד מהם, כל זאת באופן פעיל ועצמאי.
דוגמאות לשלבים בגישה:
1. גילוי עניין: התלמיד מתגלה בעניין חדש או בבעיה שיש לו רצון לפתור.
2. ניסיון ופתרון: התלמיד מנסה לפתור את הבעיה באמצעות ניסיון ושגיאות.
3. הערכת התוצאות: התלמיד מעריך את התוצאה של ניסיון ובונה על זה לשלב הבא של הלמידה.
4. התקדמות והמשך הלמידה: התלמיד ממשיך להתקדם וללמוד, נבנה על הניסיונות וההישגים הקודמים שלו.
יתרונות של הגישה:
1. פיתוח מיומנויות מתוך ניסיון: התלמידים מפתחים מיומנויות רבות, כולל יכולת פתרון בעיות, חשיבה יצירתית, והתמודדות עם אתגרים.
2. שיפור יכולת ההתמצאות וההתקדמות: הלמידה דרך ניסיונות מעודדת את התלמידים להתמודד עם קשיים ולמצוא דרכים חדשות לפתור בעיות.
3. הבנת עמוקה יותר: התלמידים יכולים להבין מה עובר בתוך תהליכי הלמידה שלהם ולהשתפר באופן מתמיד ומכוון מטרה.
גישת הלמידה המונעת כישלון: הגישה הזו מתבססת על יצירת סביבת למידה המעודדת את התלמידים לנסות דברים חדשים ולהתמודד עם אתגרים, בלי פחד מכישלון. גישת הלמידה המונעת כישלון מתבססת על הרעיון כי יש לסייע לתלמידים להימנע מכישלון ולשמר על רמת הביטחון שלהם. בגישה זו, יש הדגשה על התפתחות חיובית של התלמידים והעצמה שלהם על ידי תמיכה ואימוץ של גישות למידה המבוססות על הצלחה והצלחה.
יוצרת הגישה:
קרול דוויק (Carol Dweck), פסיכולוגית אמריקאית, היא אחת מהמובילות במחקר החינוכי שתרמה לפיתוח הגישה הזו. דוויק חקרה את תפיסת העצמה של תלמידים והשפעתה על ביצועים בלמידה.
דוגמאות לשלבים בגישה:
1. חיזוק תחושת ביטחון: המורה והסביבה החינוכית מקדישים זמן להקניית תחושת ביטחון ואמון עצמי על ידי חיזוק ותמיכה בתלמידים.
2. הערכת המאמץ ולא רק את התוצאה: המורה מעריך ומציין את המאמצים של התלמידים, גם אם הם לא הצליחו להשיג את התוצאות הרצויות.
3. שימור של הביטחון גם בפני כישלון: המורה יודע לספק משוב בנוגע לתהליכי הלמידה, מבלי לפגוע בתחושת העצמאות והביטחון של התלמיד.
יתרונות של הגישה:
1. הפחתת חשש וחרדה: התלמידים מרגישים יותר בטוחים , ומונעים לא להתרגש מכישלונות אפשריים.
2. עידוד עצמאות והתמודדות: התלמידים מפתחים יכולת להתמודד עם קשיים ולהפוך אותם להזדמנויות להתקדמות.
3. שיפור התוצאות האקדמיות: כאשר התלמידים מרגישים בטוחים ונתמכים, הם משפרים את ביצועיהם האקדמיים ומצליחים להתמודד עם אתגרים בצורה יותר יעילה.
גישת למידה ממוקדת תלמיד
גישת הלמידה הבנויה סביב התלמיד מתבססת על התפיסה כי כל תלמיד הוא ייחודי ויש לבנות את תהליך הלמידה שלו סביב צרכיו, יכולותיו ואישיותו. במסגרת זו, המורה משמש כמנחה, מוביל ומפנה את התלמידים לפי תהליכי למידה אישיים ובכך מגביר את השימוש ביכולותיהם הפנימיות והאישיותיות.
ג'ון דיווידסון (John Dewey) היה פילוסוף ופדגוג אמריקאי שחיבר על נושאי חינוך ותיאוריה חינוכית. דיווידסון האמין כי התלמיד הוא המרכז של תהליך הלמידה וכי חשיבתו העצמאית והיצירתית של התלמיד היא גורם מרכזי בהצלחת הלמידה.
דוגמאות לשלבים בגישה
1. זיהוי צרכי התלמיד: המורה מזהה את צרכי הלמידה והעדפותיו האישיות של כל תלמיד באמצעות תגיות, שיחות אישיות ומעקב אישי.
2. עיצוב תוכניות למידה אישיות: על בסיס הצרכים והעדפות של התלמיד, המורה מעצב ומבצע תוכניות למידה אישיות המותאמות אישית.
3. שימוש בשיטות וכלים אישיים: המורה משתמש בשיטות, כלים ומדיה שונים שיעזרו לכל תלמיד להתפתח באופן מיטבי.
יתרונות של הגישה:
1. פיתוח יכולת התמצאות עצמית: התלמידים מפתחים יכולת להבין ולזהות את צרכיהם האישיים ולמצוא את הכלים המתאימים להתמודדות עם האתגרים.
2. הגברת העצמאות והביטחון: התלמידים מרגישים יותר בטוחים ועצמאיים כאשר הם מובילים את תהליך הלמידה שלהם.
3. הגברת ההתמקדות ותשומת לב: התלמידים מקבלים יכולת להתמקד בתהליכי הלמידה שלהם ולהרחיב את יכולת ההבנה.
גישת החינוך המונטסורית
גישת החינוך המונטסורית היא גישה חינוכית שפותחה על ידי הרופאה והפדגוגית האיטלקית ד"ר מריה מונטסורי. היא פיתחה את הגישה בראשית המאה ה-20 והיא מבוססת על מחקרים שלה על התפתחות הילדים ועל רעיונות הפילוסופיה החינוכית שלה. הגישה מתמקדת בפיתוח התלמיד כפרט ייחודי וכתוכנן פעולות חינוכיות מתאימות לצרכיו הפרטיים.
דוגמאות לשלבים בגישה:
1. יצירת סביבת למידה מותאמת אישית: סביבת הלמידה בכיתת המונטסורי מאפשרת לכל תלמיד ללמוד בקצבו ולפי ענייניו הפרטיים. כל ילד מקבל את ההוראה והמדריכה המותאמת אישית אליו.
2. עבודה עצמאית ובחירה: התלמידים בגישת מונטסורי ניתנים לבחירה בפעילויות ובחומרי לימוד בהתאם לענייניהם ולרמת העניין שלהם.
3. פיתוח יכולות עצמאיות ואוטונומיה: תלמידי המונטסורי נחשפים להזדמנויות להתמודדות עצמאית עם אתגרים ובעיות, מה שמקדם יכולות פתרון בעיות ועצמאיות.
יתרונות של הגישה:
1. פיתוח יכולות עצמאיות ואוטונומיה: גישת המונטסורי מעודדת את פיתוח היכולות העצמאיות והאוטונומיות של התלמידים.
2. קידום רגשות חיוביים וביטחון עצמי: התלמידים מרגישים בטוחים ונתמכים בסביבה החינוכית, מה שמקדם רגשות חיוביים וביטחון עצמי.
3. פיתוח יכולות יצירתיות וחשיבה גמישה: התלמידים מקבלים הזדמנות לפתח יכולות יצירתיות וחשיבה גמישה דרך פעילויות ומשימות שונות בסביבת הלמידה.
גישת החינוך האנתרופוסופית
גישת החינוך האנתרופוסופית מבוססת על התפיסה של הקשר האורגני בין האדם לסביבתו, כולל את הטבע, החברה והתרבות. הגישה האנתרופוסופית מביאה לידי ביטוי את התהליכים החברתיים, התרבותיים והסביבתיים המשפיעים על הלמידה והתפתחות הילדים. עיקר הגישה הוא ליצור סביבת למידה המעודדת את ההתנסות חווייתית, שיתוף פעולה, יצירתיות וחשיבה רפלקטיבית.
רודולף שטיינר (Rudolf Steiner), פילוסוף, מורה וסופר אוסטרי-גרמני, יצר את גישת החינוך האנתרופוסופית בתחילת המאה ה-20. שטיינר היה מייסד האנתרופוסופיה, תנועה רוחנית-חינוכית שהקדישה את עצמה לפיתוח האדם כפרט ולבניית קהילה חברתית ותרבותית.
דוגמאות לשלבים בגישה:
1. תכנון חינוכי מותאם אישית: מורים בגישה האנתרופוסופית יוצרים תוכניות לימוד ופעילויות שמותאמות אישית לצרכי כל תלמיד באופן ייחודי.
2. שימוש באומנויות טכניקות יצירתיות: הלמידה מבוצעת באמצעות שימוש באומנויות ובטכניקות יצירתיות כמו אומנות, מוזיקה, תיאטרון ועבודה יצירתית.
3. פיתוח כישורי חיים רכים: התלמידים מפתחים כישורי חיים רכים כמו יכולת לשוחח ולהתנהג באופן מכבד, לפתח יצירתיות ולפתור בעיות.
יתרונות של הגישה:
1. פיתוח יכולות רגשיות וחברתיות: התלמידים מפתחים יכולות רגשיות רכות ולמידה חברתית דרך שיתוף פעולה ושיח.
2. קידום יכולת יצירתית וחשיבה רפלקטיבית: הגישה מעודדת יצירתיות וחשיבה רפלקטיבית דרך חוויות חינוכיות ייחודיות.
3. פיתוח יכולת למידה עצמאית ורגשית: התלמידים מפתחים יכולות למידה עצמאית והבנה רגשית של עצמם ושל הסביבה שלהם.
מאז סיום לימודי התואר השני שלי בשינוי חברתי באומנויות, אני ממקד את עבודתי בתחום פענוח ציורי ילדים, כמי שעוסק בשינויים חברתיים בעזרת אומנויות, אני ממליץ לשלב בכל גישה חינוכית פעילות באומנות ככל שניתן.
שילוב עבודות יצירה באמנות במערך הלמידה מספק חוויית למידה עשירה ומגוונת, שמעודדת את התפתחותם האישית והאקדמית של התלמידים באופן מקיף.
הנה מספר דוגמאות ליתרונות שילוב האומנות , ציור, כתיבה, פיסול, שירה ומשחק במערך הלמידה של תלמידים, פעילויות התלמיד יכולות להשתלב בכל גישה בדרכים רבות.
עיבוד רגשות ויצירתיות: העבודה באמנות מעודדת את התלמידים לבטא רגשות ורעיונות בדרכים שונות. זה יכול לסייע להם לפתח את היכולת היצירתית שלהם ולמצוא דרכים חדשות לפתרון בעיות.
פיתוח יכולות חשיבה וביקורתית: במהלך היצירה, התלמידים נדרשים לחשוב על ההחלטות שהם עושים, לבחון את הבעיות שהם פותרים, ולפעול בהתאם. זה מפתח את יכולות החשיבה הביקורתית שלהם.
שיפור יכולות יצירתיות ואקטיביות: במהלך תהליך היצירה, התלמידים מתרגלים לחשוב מחוץ לתיבת המחשבה ולפתח דרכים חדשות לגישה לבעיות. זה מפתח את יכולות היצירתיות שלהם ומעודד אותם להיות פעילים בתהליכי החשיבה.
חיזוק האמפתיה והתרבות האישית: העבודה באמנות מעודדת את התלמידים להבין ולהעריך את הנקודות ראות של אחרים, ולהתחבר לרגשות ולחוויות שלהם. זה יכול להוביל לחיזוק האמפתיה ולקידום של תרבות האישית בקהילה.
שיפור הביטחון העצמי והאומץ: כשהתלמידים נתקלים באתגרים בתהליך היצירה ומצליחים להתמודד איתם, זה מחזק את ביטחונם העצמי ומעודד אותם לנסות דברים חדשים באומץ.
קידום של יכולות קשר חברתיות: פעילויות אמנותיות כמו משחק על במה עשויות לדרוש שיתוף פעולה ותקשורת בין התלמידים. זה מקדם את יכולתם לבנות קשרים חברתיים חיוביים וללמוד לעבוד יחד.
במערכות החינוך ברחבי העולם, ניתן למצוא שימוש בכל אחת מן הגישות האלו, תלוי במדיניות החינוך, בתרבות החינוכית, ובתוכניות הלמידה הספציפיות בכל מקום. לדוגמה, גישת המחקר האקדמי נמצאת בשימוש רחב במערכות החינוך המתקדמות ובישראל היא משמשת ככלי להעשרת התוכניות הלימודיות ולפיתוח מדיניות חינוכית. בעוד גישת הלמידה הניסיונית והמונעת כישלון עשויות להתבסס יותר על מודלים חינוכיים בעלי גישה פרקטית וחווייתית.
כפי שראינו במאמר , יש יתרונות בכל גישה. כל תלמיד הוא אינדיבידואל , כל גישה יכולה להתאים לכל אחד ולהיפך. מעט מאוד מקומות בעולם מתאימים גישה מסוימת לכל תלמיד, ברוב מערכות החינוך בעולם נקבעת מדיניות חינוכית של המערכת כולה ואליה מצטרפים תלמידים, לעיתים קרובות מצטרפים תלמידים לגישות חינוכיות שלא מתאימות להם בכלל.
יש יתרון גדול לחינוך הביתי בכך שכל ילד יכול לקבל את הגישה המתאימה לו. החינוך הביתי יכול לשלב כל גישה חינוכית שצריך, כל הורה יכול ללמוד כל גישה ולהשתמש בגישה המתאימה, מעבר לכך שעליו להישאר מעודכן לחידושים בכל גישה, אין בחינוך הביתי מבנה סטנדרטי של בית ספר , מבנה בית הספר יכול להשתנות בכל יום , מה מאפשר מגוון גדול יותר של כלים חינוכיים מהעולם האמיתי.
מאמר זה נכתב ע"י קובי אברהם (MA) שינוי חברתי באומנויות, מפענח ציורי ילדים מומחה.
